טונג לן פירושו נתינה ולקיחה. טונג פירושו לתת, ולן פירושו לקחת. בפועל, למרות שמה של המדיטציה, עושים אותה בסדר הפוך - קודם לקיחה ואחר כך נתינה.

מה לוקחים? לוקחים את הכאב של אנשים ושל יצורים, שלנו ושל אחרים. לוקחים כל צורה של סבל, גופני, נפשי, כלכלי, ומצוקה מכל סוג שהוא. לוקחים גם כל סבל עתידי, וכל פוטנציאל לסבל.
ומה נותנים? נותנים כל טוּב וכל מה שטוֹב. כל אושר, כל שפע, החל מאלו שכאן, בעולמנו, וכלה באושר הנשגב והבלתי מתכלה של הישויות הנאורות.

קיימות מספר גרסאות של טונג לן ובהמשך סדרה זו נלמד כמה מהן. ניתן לקחת כאב של מישהו שאתם מכירים (זה יכול להיות כאב של קבוצת אנשים שסובלת) ונלמד גם כיצד לקחת את הכאב שלנו עצמנו.

עם כל פרסומה במסורת הטיבטית, הרבה פעמים נלמדת המדיטציה בצורה מסולפת, של לקיחת כאב הזולת אלינו. יש אנשים שמאוד נרתעים מתרגול כזה (ובצדק!) באומרם: 'די לי בצרותי שלי; מה אני צריך עוד כאב של אחרים?'
במדיטציה כפי שהיא נלמדת על פי המסורת האותנטית, לעולם אינכם נשארים עם הכאב. אתם משמידים אותו. אז אל תחששו. אם תעשו את המדיטציה נכון היא לעולם לא תגרום לכם שום תקלה. להפך, התרגול הסדיר יביא ברכה מרובה לכם ולזולתכם. כמובן, במידה ותתרגלו בהתמדה.
הידע שאשתדל להעביר לכם כאן בא ממסורת עתיקה ואותנטית. במשך מאות ואלפי שנים הלכו רבים לאורו של לימוד נפלא זה, וזכו להישגים נשגבים בדרכם הרוחנית. מסיבה זו ראוי הוא כי נקדיש לו מזמננו ותשומת לבנו.
שורשיה של מסורת הטונג לן נעוצים כמובן בלימוד של הבודהא, אך היא פותחה לצורתה הנוכחית בערך בתקופה שבין 800-1,300 לספירה בטיבט, על ידי חלוצי הבודהיזם בארץ זו.
אנשים אלה נקראו קַדַמְפָּה, שפירושו "שומרי המילה הקדושה". הטונג לן היווה חלק מאימון מקיף יותר להתמרת התודעה שנקרא לוֹ ג'וֹנְג. אחד המורים הדגולים במסורת זו נקרא גֶשֶה צֶ'קאוָוה, ומסופר שכאשר שכב על ערש דווי התגודדו סביבו כל תלמידיו כשעצב ממלא את לבם על הפרידה הקרבה ממורם האהוב. גם לבו היה מלא חמלה כלפי תלמידיו שאהב, והוא רצה לתאר בפניהם את שעובר עליו. בעודו מתאמץ לספר בשארית כוחותיו את שעובר עליו  בעודו עובר לעולם אחר, אמר:  'אני מנסה לרדת לגיהינום כדי לעזור ליצורים שסובלים שם וכל מה שאני רואה סביבי זה רק מלאכים'.

דילוג קדימה של כמה מאות שנים מביא אותנו אל הפּאנְצֶ'ן לאמה הראשון. הדאלאי לאמה הנוכחי הוא מספר 14 בשושלת של לאמות שהטיבטים מאמינים שכל אחד בה הוא גלגול של קודמו. (יש לזכור שהם כולם נזירים, ואין להם ילדים ביולוגיים). אולם קורה שכאשר הדאלאי לאמה עובר מן העולם, עוברת תקופה עד שנמצא גלגולו הבא ועד שזה מתבגר, בינתיים יש את השושלת של הפאנצ'ן לאמות שמנהיגים את העם. בזמן שהדאלאי לאמה צעיר, הפאנצ'ן לאמה כבר במלוא אונו ולהפך.
הפאנצ'ן לאמה הראשון, צ'וּקִי גיִילְצֶן, היה אחד המורים הגדולים במסורת זו של הטונג לן. הוא חי בין השנים 1570-1662. אומרים עליו שהוא הגיע להארה בגלגול שקדם לגלגול הזה שלו. הוא היה פורה בצורה בלתי רגילה וכתב כתבים חשובים רבים במסורת הבודהיסטית הטיבטית. הוא גם היה משורר מדהים וכתב שירים שרק ישות מוארת יכולה לכתוב. בלימודנו נשתמש בקטע מיצירה חשובה שלו, מנחה ללאמה, שקשור לטונג לן.
מקור נוסף שעליו נסתמך בהמשך הוא מאסטר שנטידווה, חכם גדול זה חי בהודו במאה השמינית בערך, והרבה ללמד את פיתוח החמלה והבודהיצ'יטה.

מה מקומו של תרגול הטונג לן במסורת הטיבטית בפרט ובדרך הרוחנית בכלל? הבודהיזם הגיע לטיבט מאוחר יחסית (בערך לפני כ-1000 שנה, דהיינו כ-1500 שנה לאחר הבודהא), אבל בגלל הבידוד היחסי של טיבט והתמיכה העקבית של השלטונות, הוא מאוד התפתח שם. מכל הארצות באסיה, טיבט היא הארץ היחידה שבה נשתמרו כל האספקטים השונים שלימד הבודהא, כולל לימודי הסוד.
בין השאר פיתחו חכמי טיבטי מסורת ידועה שנקראת לאם רִים. לאם פירושו דרך. רים  פירושו שלבים או צעדים. לאם-רים זו הדרך המדורגת להארה שהטיבטים פיתחו, ואשר מובילה את המתרגל צעד אחר צעד, בצורה מאוד שיטתית ומובנית, מן המקום שבו הוא או היא נמצאים, אל המעמד של ישות מוארת. הכל מבוסס, כמובן, על תורתו של הבודהא ועל מפרשים גדולים שבאו מאוחר יותר.
תורות רוחניות רבות מכילות מרכיבים שונים של הלאם רים. מה שמיוחד בדרך של הלאם רים הוא שהיא נותנת את כל השלבים בדרך להארה מבלי שיחסר אף לא אחד, ובסדר הנכון. וכל זה הודות לגאונותם של כמה מהחכמים המוארים בטיבט. בפרקים הבאים ניתן הסבר על המרכיבים החיוניים של הלאם רים. ובקרוב גם נתחיל לתרגל!

להקלטות משעורים שלימדה לאמה דבורה-הלה על מדיטציית הטונג לן לחץ כאן