אבדן זה מובטח מאחר וכל מה שהוזכר מורכב מאנרגיות שמתכלות. אותו דבר שמביא לנו בן/בת-זוג אהוב/ה, הוא בדיוק הדבר שיקח מאיתנו את בן/בת זוג האהוב/ה. אותה האנרגיה שהביאה לנו את השפע, תיקח מאיתנו את השפע. מה שהביא לנו בריאות, יקח מאיתנו בריאות. עצם זה שנולדנו, מבטיח שנמות. זוהי אותה אנרגיה בדיוק.

התפנית היא הצעד הזה שבו אדם חדל לשים את יהבו בדברים חומריים וארציים - עוד טיול ועוד רמונט לבית ועוד מערכת יחסים, ועוד קריירה, ועוד תואר, ועוד כסף, ועוד ועוד ועוד, ופונה אל הדרך הרוחנית. הוא מבין שאין שם ישועה. זה יכול להיות נעים לזמן מה, אבל אין שם ישועה של ממש.
על מצבה בבית קברות בארה"ב כתובות המילים הבאות: 

אנא זכור ידידי, העובר לידי:
כמוך היום - כך הייתי אני.
כמוני היום - כך תהיה גם אתה.
התכונן ידידי לבוא בעקבותי!

כרגע עוד לא מתנו ויש לנו רמה כזו או אחרת של רווחה, משאבים, בריאות ומה לא. אבל כל זה ייגמר. וככל שהתובנה הזו חודרת עמוק יותר, אדם נדחף ביתר עוצמה לכיוונה של הדרך הרוחנית.
בכל דרך רוחנית חייב להיות המרכיב של התפנית. בבודהיזם הטיבטי אנחנו אומרים שעד שהתפנית לא מגיעה לסף מסוים, הרי שטרם עלינו ממש על הדרך. כאשר ההבנה של הסבל שלנו עמוקה דיה היא מביאה למעין יחס של סלידה ממצבנו הנוכחי. זה מה שהבודהא לימד. לפעמים מצטייר הרושם שהבודהא דיבר רק על סבל, ושהבודהיזם כולו אודות סבל. אין דבר שרחוק יותר מן האמת. הבודהא אמנם דיבר בהרחבה על כל צורות הסבל, אך את זאת הוא עשה כדי להשיג את הקשבתנו, כי אלו הם דברים שאנו יכולים לאמת באמצעות ניסיון חיינו. אך הוא לא הסתפק בכך. לאחר שהבודהא מתאר את הסבל בחיינו הוא בא ואומר: זה לא נכון שזוהי דרכו של עולם. זוהי דרכו של עולם כל עוד לא נבין מהיכן זה בא. יש מקור לסבל. יש סיבה לסבל, וברגע שמתחילים להבין את הסיבות לסבל ומתחילים להבין את המנגנון שמביא לסבל, אפשר להפוך אותו. הבודהא לא עצר בנקודה זאת. הוא המשיך ולימד את הדרך לחיסולו של הסבל.

הבודהיזם הוא כולו אודות היציאה מן הסבל אל עבר האושר הנשגב של ההארה. זו המטרה, אבל בשביל לצאת מן הסבל, צריך להבין סבל ולפתח סלידה עמוקה מן המצב הפגום הזה. הסלידה הזאת היא שתביא את התפנית, את הרצון לצאת מן הסבל. את היציאה מן הסבל אנו עושים בעזרת תרגול מדיטציה.
 

מקום המדיטציה ראוי שיהיה מקודש בעיניכם, שכן בסופו של דבר פעילות זו היא שתוציא אתכם ואת כל אהוביכם מן הסבל. נסו לפתח התייחסות מעין זו למקום ולתנאים שיצרתם למדיטציה.

על מה יושבים? ניתן לשבת על כסא או על כרית המונחת על הרצפה, שאיננה רכה מדי או קשה מדי. אם יושבים על כרית, יש לדאוג שיהיה ריפוד לקרסוליים (שטיחון רך או שמיכה מקופלת). למרבית האנשים נוח יותר לשבת כשהקצה האחורי של הכרית מוגבה מעט.

חשוב מאוד לשבת ללא כל תנועה, לכן כדאי למצוא תנוחה נוחה שתאפשר זאת.

במסורת הטיבטית אנו פותחים כל מדיטציה בשלבים מקדימים, שתפקידם לתמוך ולהעצים את המדיטציה ולצבור כלפינו חסד רב.

השלב המקדים הראשון הוא לקבל את חסותן של ישויות מוארות שפיתחו חמלה וחוכמה ויכולות להדריך אותנו בדרכנו (To seek refuge). עלינו לשאוף להשיג חוכמה זו בלבנו ולייחל לפגוש במורים שידריכו אותנו. שכן התובנות שנשיג בסופו של דבר מהתרגול הן הלוא ההגנה האמיתית (והיחידה) שיש לנו. הבנת החוקיות העמוקה של היקום תביא בסופו של דבר לחיסול כל סבל ולהשגת האושר האולטימטיבי.
 

מצאו תנוחה נוחה, ושבו ללא תנועה.

עיינו בהסבר שניתן לעיל על השלב התומך הראשון. חשבו על דמות או דמויות המייצגים עבורכם את התפנית ואת המקלט בדרככם הרוחנית, ולכו אל אותו מקלט. אל אותן  ישויות מוארות שרכשו ופיתחו חמלה.

וכעת התמקדו בנשימה.

התמקדו בנקודה הנמצאת בכניסה לנחיריים, ושימו לב לתחושה של מעבר האוויר פנימה והחוצה: הקרירות, הרטט, משך הנשימה, המעברים מנשיפה לשאיפה, וכו'. אל תנסו לשלוט בנשימה, ואל תתפרסו לחלקי גוף אחרים. הישארו ממוקדים בנקודה יחידה, בכניסה לנחיריים.

סיפרו 10 נשימות. במסורת הטיבטית הספירה מתחילה תמיד בנשיפה. נושפים – 1 – ושואפים; נושפים – 2 – ושואפים; נסו כך להגיע ל-10 נשימות.

במידה שדעתכם הוסחה, התחילו לספור מהתחלה.

נסו בהדרגה להגיע למצב שבו דעתכם אינה מוסחת במשך 10 נשימות.

לפני שתקומו ממקומכם צרו תחושת שמחה והכרת תודה על הלימוד שמגיע אליכם, ועל שהקדשתם זמן יקר מחייכם למטרה כל כך חשובה.

בפעם הבאה: המרכיב השני של כל דרך רוחנית – החמלה.
 

להקלטות משעורים שלימדה לאמה דבורה-הלה על מדיטציית הטונג לן לחץ כאן