|
|
|
|
|
|
פרק
3 -
בלתי נסבל
מתוך סדרת מאמרים של לאמה דבורה-הלה
אשר התפרסמו במדור ניו אייג'
בעיתון NRG.
למעבר למאמר בעיתון
לחץ כאן |
|
|
|
בפרק הקודם התחלנו בתיאור המרכיבים החיוניים בכל דרך רוחנית, ועסקנו במרכיב של התפנית, העלייה על הדרך הרוחנית.
האספקט השני של כל דרך רוחנית הוא החמלה. אספקט זה משמעו שאותו הדבר שאני מתחילה לקלוט לגבי עצמי - שאני מזדקנת ואינני בת אלמוות, שיבואו מחלות ואאבד את כל מה שיקר לי, ושאין זה כלל בשליטתי - אותו הדבר יחול גם על כל האחרים בעולמי. כלומר כולנו נמצאים באותה הסירה בדיוק.
כל האנשים שסביבי, אלה שפחות טוב להם ממני ואלה שיותר טוב להם ממני, אלה שהם יותר חכמים ממני ואלה שהם פחות חכמים ממני, אלה שיותר עשירים ממני ואלה שפחות עשירים ממני - כולם עתידים לסבול, וזוהי עובדה בלתי נמנעת. אם זה לא יקרה להם לפני המוות, זה יקרה להם בזמן המוות.
רק לאחר שאדם מבין באופן עמוק את העניין הזה, ורובנו מצויים ברמה כזו או אחרת של הכחשה, יכול להתפתח בו גם האספקט השני, האספקט של החמלה: שמשמעו שכל דבר שקורה, טוב או רע, אינו קורה רק לי, הוא קורה לכולם.
|
|
|
|
רק עניין של תרגול אותה הסלידה שאדם מפתח כלפי הסבל שלו, לאחר שנפקחו עיניו ויש בו אמפתיה לזולת, מפתחת באדם, באופן טבעי, גם סלידה מסבלו של הזולת. אני מחפשת אושר, וגם הם מחפשים אושר. אני מחפשת לברוח מסבל, וכך גם הם. להם יש את אותה הזכות כמו לי להיות מאושרים, וראוי שאני אעמול גם למענם ולמען אושרם.
אנחנו חיים בארץ שמרובים בה, לצערנו, מצבי החירום. כשקורה מצב כזה ומתחילות הסירנות ליבב, קורה אצלנו שינוי. המודעות הזו למוות גורמת לנו לפתוח את לבנו. עכשיו נתחשבן עם השכן, מתי הוא כן עושה רעש ומתי הוא לא, כשאנחנו הולכים כולנו למות?
מתעוררת בנו המודעות לכך שאנו נתונים למרותן של אנרגיות שאין לנו כל שליטה בהן. לא משנה איזו מערכת הגנה משוכללת נבנה, איננו יכולים להבטיח שלא יבוא הטיל שיפגע ישירות בנו או בילדינו.
לכן במצב כזה של חירום אנו מפתחים את המודעות הזאת, אנו מפסיקים להיות קטנוניים או, לפחות, נהיים פחות קטנוניים. אנחנו הופכים להיות יותר פתוחים, יותר חומלים. במצבים כאלה מתעוררת בנו החמלה וזה קורה באופן טבעי. החוכמה היא לשמור אותה בלבנו גם כשזה לא מצב חירום, כי למעשה מה ההבדל בין מצב חירום כשהאזעקות מיבבות, ובין המצב שלנו כרגע? רק הבדל של זמן.
כולנו הולכים אל המוות. וההבדל הוא רק של זמן. הרעיון כאן הוא לא לחיות מתוך פחד מתמיד מהמוות אלא ללמוד לשמור על הפתיחה הזו של הלב ועל החמלה, לפני שיבואו הסירנות או הקטיושות, ואז הן אולי גם לא יבואו, כי התחלנו לתקן את הפגמים האלה שגורמים לנו לחיות במציאות כזו.
וכיצד נביא את עצמנו לפיתוח אותה מודעות? כיצד נוכל ללמוד להיות חומלים כל העת, ולא רק כשקורה אסון? זה עניין של אִימון! וזוהי בדיוק המטרה של מדיטציית הטונג לן. כל אחד מאיתנו, מהמקום שבו הוא נמצא, יכול לטפח ולתרגל את האהבה והחמלה עד לדרגה אינסופית של חמלה, כשל בודהא. זה רק עניין של תרגול, בדיוק כמו
תרגול של כל מיומנות אחרת, נגינה בפסנתר או רכיבה על סוס למשל.
בסיכום ביניים נוכל לומר כי תפנית היא אותה פנייה מהחומר אל הרוח, או מהארצי לרוחני, ואילו חמלה זו התובנה שמה שחל עלי, חל גם על האחרים. שני המרכיבים, תפנית וחמלה, נחוצים אם כך בכל דרך רוחנית ראויה לשמה.
האספקט השלישי של הדרך הרוחנית הוא האספקט של חוכמה. במסורת הבודהיזם הטיבטי אנו קוראים לו "השקפה נכונה". כשאנו אומרים חוכמה, אין זה במובן של להשיג אינפורמציה ולהפוך לאנציקלופדיה מהלכת, אלא במובן של להבין מדוע יש סבל ומדוע יש אושר? מה הסיבות לסבל ומה הסיבות לאושר, ואיך אני יכול/ה להתחיל לשלוט במציאות שלי במקום שהיא תשלוט בי. איך אני יכול/ה להפסיק להיות קורבן של נסיבות ושל אסונות.
כל אחד מאיתנו קיבל גוף מסוים ונולד להורים מסוימים. בבודהיזם הטיבטי אנחנו אומרים שזה לא מקרי. לכל מצב נתון יש סיבות, ואם נבין את הסיבות שהביאו אותי לחיות בגוף שמתבלה, מזדקן, ובסופו של דבר מת, ובאמצע גם מקבל מחלות, נוכל גם לעצור את הסבל.
על פי הבודהיזם לכולנו יש טעות פטאלית בהבנת המציאות. כולנו סבורים שאנו מבינים מה גורם למה, אבל אם נתבונן יותר מקרוב, נראה שלא ייתכן שאנו מבינים נכון. האספקט של החוכמה כולל אם כך רכישת התובנה הנכונה של סיבה ומסוּבב.
מה שנפלא בדרך שאני קיבלתי, זה שיש לימוד מאוד מפורש ומאוד מפורט, מנוסח לפרטי פרטים, שמאפשר לרכוש את ההבנה הזו, דרך מובנית שבסופו של דבר מובילה לחוויה מיסטית.
לשלושת האספקטים שמניתי אנו קוראים 'שלוש הדרכים העיקריות'.
זמננו בחיים אלה מוגבל, ואיננו יכולים לבדוק על בשרנו כל דרך רוחנית שמורים שונים מציעים. התאור שנתנו לעיל מאפשר אם כן לבדוק האם הדרך שמוצעת לנו מכילה את שלושת האספקטים הללו או לא? כל אחד מהם חיוני להצלחת התרגול הרוחני, ואיננו יכולים להסתפק רק בחלקם.
|
|
תרגול מדיטציה: טכניקה תנוחת הישיבה: חשוב לשבת בגב ישר, ושהסנטר יהיה בזווית ישרה לצוואר, לא מורם מדי ולא שמוט. שימו לב לכתפיים שתהיינה מאוזנות, ידיים שתהיינה מוטלות בחיקכם, ימין מעל שמאל, אגודלים נוגעים קלות. ניתן גם להניח אותן על הברכיים. הפה סגור, נינוח. עיניים ניתן לעצום או להחזיקן עצומות למחצה, באופן שאינן ממוקדות בשום דבר. הרפו כל מתח שיש במצח או בפנים.
חשוב ביותר שתוכלו לשבת ללא כל תנועה. השתמשו בכמה כריות שצריך. אם קשה לשבת על הרצפה, אפשר בהחלט לשבת על כסא.
|
|
גורמים תומכים במדיטציה השלב המקדים הראשון הוא ללכת למקלט בדרך הרוחנית: לקבל את חסותן של ישויות מוארות שפיתחו חמלה וחוכמה ויכולות להדריך אותנו בדרכנו, ולשאוף להשיג חכמה זו בלבנו. בסופו של דבר זהו המקלט האולטימטיבי. ההגנה האמיתית שיש לנו תבוא מהבנת החוקיות העמוקה של היקום, כפי שהזכרנו לעיל.
השלב המקדים השני, שמאוד מחזק את המדיטציה, הנו יצירת מוטיבציה של חמלה. זאת ניתן לעשות למשל על ידי כך שתחשבו על אדם שאתם מכירים שמתמודד עם איזשהו קושי. זו יכולה להיות בעיה בריאותית או בעיה נפשית, מנטלית או כספית. האומנם תוכלו לעזור להם על ידי מדיטציה? בוודאי! אבל בכך נדון בזה באחד הפרקים הבאים.
|
|
התרגול
נמשיך ונפתח את התנאים התומכים במדיטציה ואת הריכוז.
מצאו תנוחה נוחה, ושבו ללא תנועה.
לכו למקלט בתרגול רוחני, בדרך רוחנית. לכו למקלט לישויות מוארות שרכשו ופיתחו חמלה במידה מדהימה, שפיתחו חוכמה ויכולים להדריך אותנו. לכו למקלט בחכמה ובחמלה שאותם תפתחו אתם בלבכם – שכן אלו הם ההגנה האולטימטיבית.
צרו מוטיבציה של חמלה. חישבו על אדם שאתם מכירים שמתמודד עם איזה קושי, שיש לו איזו בעיה שאתם מודעים לה והנכם רוצים לעזור להם. זו יכולה להיות בעיה בריאותית או בעיה נפשית, מנטלית או כספית, או כל מצוקה שאתם יודעים שיש להם ושהייתם רוצים לעזור להם כאדם יקר ללבכם. אם באים כמה אנשים שאתם נזכרים בהם, תבחרו פשוט באחד מהם.
צרו כוונה לעזור להם. צרו משאלה בלבכם לעזור להם במצוקה שלהם. ועשו את המדיטציה למענם.
וכעת התמקדו בנשימה.
התמקדו בנקודה הנמצאת בכניסה לנחיריים, ושימו לב לתחושה של מעבר האוויר פנימה והחוצה: הקרירות, הרטט, משך הנשימה, המעברים מנשיפה לשאיפה, וכו'. אל תנסו לשלוט בנשימה, ואל תתפרסו לחלקי גוף אחרים. השארו ממוקדים בנקודה יחידה, בכניסה לנחיריים.
סיפרו 10 נשימות. הספירה מתחילה תמיד בנשיפה.
נסו בהדרגה להגיע למצב שבו דעתכם אינה מוסחת במשך 10 נשימות, ואז הוסיפו סט נוסף של 10 נשימות. יהיה נפלא אם תוכלו לבצע שלושה סטים של 10 נשימות כל אחד, ללא הסחת הדעת.
אמרו לעצמכם: אעשה זאת למען האדם שסובל. למענם אתאמץ ואפתח את המדיטציה.
ולפני שתקומו ממקומכם צרו תחושת שמחה והכרת תודה על הלימוד שמגיע אליכם, ועל שהקדשתם זמן יקר מחייכם למטרה כל כך חשובה.
בפרק הבא: הבודהיצ'יטה ולוחם הרוח והנחיות נוספות בתרגול המדיטציה
להקלטות משעורים שלימדה לאמה דבורה-הלה על מדיטציית הטונג לן
לחץ כאן |
|
|
|
|
|
