מנזר Sera Mey

במשך למעלה מ-2500 שנה נהגו אנשים להתקבץ יחדיו על מנת לחקור, ללמוד ולממש דרכים המובילות אותם להיות בני אדם טובים, ובסופו של תהליך למצב של שלמות קדושה. בטיבט אנשים התקבצו תחילה בקבוצות קטנות, שהלכו וגדלו במהלך הדורות, ולבסוף הפכו למנזרים.

במשך כמה מאות שנים התפתחו בטיבט שלושה מנזרים גדולים: .Sera, Ganden, Drepung כולם נוסדו במאה ה-15 על ידי Je Tsongkapa. מטרתם היתה לספק השכלה, מקום אימון, ומקום לאנשים החפצים בהתפתחות רוחנית. אנשים נהרו מכל רחבי טיבט למקומות אלו. למעלה מ-20,000 אנשים חיו, למדו ותירגלו במנזרים אלו לפני 1959.

ב-1959 כבשו הסינים את טיבט, השמידו אלפי מנזרים, הרגו מיליוני אנשים ושרפו ספריות רבות שהכילו אוצרות של חכמה. כמה אלפי אנשים הצליחו לברוח ברגל דרך הרי ההימליה להודו, תוך שהם נושאים על גבם את המעט שיכלו ממסורתם. מאז מנסים הטיבטים הגולים, בקשיים ובמאמצים מרובים, לשקם את המנזרים הגדולים בהודו, כולל מנזר Sera .

במנזר Sera המשוקם חיים ולומדים היום כ- 4000 נזירים. המנזר מחולק לשני בתי ספר Sera Mey ו- Sera Jey . ב- Sera Mey יש כיום כ- 1000 נזירים.

באופן כללי כוללת תכנית הלימודים במנזר ששה נושאים מן הקלאסיקה הבודהיסטית: שלמות החכמה (Prajna Paramita), הפילוסופיה של דרך האמצע (Madhyamika), החכמה הגבוהה (Abhidharma), אתיקה ומוסר בודהיסטיים (Vinaya), תפיסה ולוגיקה (Pramana), והדרך המדורגת להארה (Lam Rim). נושאים אלו נלמדים במשך 15 עד 20 שנה.

הלימודים במנזר מתנהלים ברמה אישית - אין תכנית של קורסים אשר בה חייב התלמיד להיות נוכח. כל תלמיד חייב למצוא לו מורים ולבקש מהם שילמדו אותו את הנושאים אותם הוא צריך ללמוד. מורה המסכים לקבל תלמיד לוקח על עצמו גם לדאוג לכל מחסורו - פיזית, רגשית ורוחנית. המורה תומך בתלמידים ואינו מקבל כל שכר לימוד.

מלבד לימודיהם האישיים מבלים הנזירים זמן רב בפולמוסים ביניהם (אלו הם ויכוחים הנערכים על פי כללי הלוגיקה הבודהיסטית, ומאופיינים על ידי תנועות וביטויים תיאטרליים) תוך שהם מפגינים את הידע שרכשו בלימודיהם האישיים. עם סיום הלימודים הנזיר מפגין את הידע שלו בפולמוס פומבי שבו הוא מפגין את יכולתו לזכור ולצטט בהרחבה מן החומר הכתוב, ולהגן על עמדותיו. הצלחה במנחן פומבי זה מזכה אותו בתואר גשה, המקביל בערך לתואר דוקטור.

המנזרים הגדולים מקשרים אותנו עם המורים והקדושים הגדולים מן העבר, ומטפחים את אלו של ימינו. המורים שלנו הם מקור הידע שקבלנו, ובזכות המסירות, הטוב, החכמה וההשראה שקבלנו מהם אנו יכולים להעביר ידע זה הלאה. שרשיהם של המורים היקרים במסורה שלנו נעוצים במסורת זו.

אנו מרגישים חוב רב למורינו, ושואפים בכל לב לגמול להם כגמולם. הטוב ביותר שיכולים אנו לעשות הוא ללמוד ולתרגל את האהבה, החמלה והחכמה אשר הם מלמדים וממשים בהוויתם, ולהגיע למקום בו כל אחד מאתנו יוכל לשחרר את כל הברואים מכל סבל. אנו מקדישים את כל מאמצינו להצלחתם של מורינו, לאריכות חייהם, ולמטרה נעלה זו.