התפיסה שלנו את האובייקטים כבאים מחוץ לנו מסבירה "איך" הם הופיעו, אך אינה מספקת את הסיבה להופעתם. סיבה זו היא פנימית, ובאה מקארמה. כולנו משליכים באופן זה את המציאות, מתוך הקארמה שלנו, אלא שהאנשים הפשוטים, ה"צור טונג", לא רואים זאת, ואילו האַרְיוֹת רואים.

בפרק הקודם הזכרנו כיצד כל דבר שאני אומרת, עושה וחושבת, משאיר רישום קארמי בזרם התודעה שלי. זרם התודעה שלי הוא כמו מצלמת וידיאו שלא מפספסת דבר, כך שגם אם שכחתי מה חשבתי היום בשעה שמונה בבוקר, הווידאוטייפ שלי לא שוכח. כל דבר נרשם. בסיום הפעולה, האמירה או המחשבה, נשאר רישום קארמי בזרם התודעה שלי, כמו חריטה על הטייפ.

כמה רישומים כאלה יש? בספרות הבודהיסטית נאמר שבכל אצבע צרידה יש 64 כאלה. כמו תמונות המרכיבות סרט קולנוע. הרישומים הללו באים במהירות עצומה ומקורם בכל עשייה, דיבור ואפילו בכל מחשבה. התודעה שלנו היא שמצרפת אותם ויוצרת סביבם "סיפור", ונותנת להם משמעות.

יתרה מכך: רישומים אלו באים עם גוון. אם אמרתי למישהו משהו מתוך רצון לשמחו, הרי שהכוונה שלי לשמחו כלולה ברישום הזה. לחילופין, אם באתי מתוך כוונה לבקר אותו, גם אם לא אומר מילים מבקרות, הכוונה תהיה כלולה ברישום. והרישומים האלה יושבים להם שם בטייפ הזה והולכים לתת-מודע. את הרוב המכריע איננו זוכרים, אבל התת-מודע שלנו לא שוכח. רק במודע שכחנו. הרישומים הללו נכנסים למעין אינקובטור ויושבים שם, דוגרים וצוברים עוצמה ואנרגיה.

תיאור זה דומה לזרעים של עץ שנופלים לקרקע ומחכים לתנאים נאותים וכשהללו מופיעים (לחות, אור וכו') מתרחשת נביטה. באופן דומה, כאשר הזרעים הקארמיים, הרישומים, נובטים, קורה משהו בעולם שלי. מופיעה חוויה.

יתרה מכך: הדבר שמבשיל, לגמרי דומה באופיו לדבר שנזרע. מזרע עץ לימון יוצא עץ לימון ולא יכול לצאת עץ תמר. ועוד דבר: בדיוק כפי שבטבע יש פער זמן בין הזריעה לנביטה, בין הזרע והעץ – כך תמיד יש פער זמן בהבשלה הקארמית. וזו גם הטרגדיה שלנו, כי אנו לא מודעים לפער הזמן הזה ואנחנו לא מקשרים את ההבשלה עם הזרע שזרענו בתודעתנו. אנחנו לא יודעים מדוע פגעו בי דווקא עכשיו. 

החוקיות של הקארמה אומרת שאם ברגע זה בא אדם וצורח עלי או מלבין את פני ברבים, זה בגלל שאני זרעתי בדיוק את אותו הזרע בעבר, ולאו דווקא כלפי אותו אדם. זה יכול היה להיות מקום אחר, נסיבות אחרות, אנשים אחרים, זמנים אחרים ואפילו גלגול אחר, אבל מוכרח להיות זרע כדי שיבוא הפרי, וההבשלה הזו היא פרי שאני זרעתי. אלא שבבורתנו איננו מבינים את התהליך, ואנחנו מייחסים לאותו אדם שמלבין את פני תכונה של להיות אדם גס רוח או עצבני או מה שזה לא יהיה; אני מייחסת לו תכונות משלו. אני חושבת שהדברים הם כך או אחרת מצד עצמם. (כל זה חל, כמובן, גם על חוויות חיוביות). אני חושבת על אדם מסוים כעל אדם חומל, על אחר כעל אדם אוהב, ועל השלישי - כגס רוח. אני מייחסת תכונות לדברים, לאנשים, ולכל דבר בעצם.
 

הפאנצ'ן לאמה אומר:

ברכני לזהות את האשם נכוחה, ואז ללמוד לתעב,
ולבסוף לנתץ את העצום במזיקים - זה התופס דברים כבעלי טבע משל עצמם.

כלומר, העובדה שאני מייחסת את הקיום העצמי הזה לדברים, ומייחסת להם תכונות כאלה או אחרות,, זה שורש כל הסבל שלי. מדוע? בגלל שזוהי תפיסה שגויה! שכן הכל בא ממני, וזה מה שהארייָה, או הפַּקְפָּה מבין כל כך ברור. הכל בא מזרעים שאני זרעתי. חלף הזמן ונוצרו התנאים, הזרעים האלה צברו אנרגיה, ומה שאני עצמי זרעתי פשוט חוזר אלי.

לתובנה זו יש משמעות מאוד מרחיקת לכת. היא אומרת, בין השאר, שאין לאדם שפוגע בי שום טבע משל עצמו להיות פוגע. אין לו ולא יכול להיות לו.

ראייה לכך היא העובדה שאדם שלישי יכול לראות את "האדם הפוגע" באור אחר לגמרי, משום שעבורו מבשילים זרעים קרמיים שונים לחלוטין. זאת החוכמה שעליה אנחנו מדברים. זאת ההשקפה שאנחנו שואפים לפתח, כי ברגע שהחוכמה הזאת מופנמת אצלנו, כל תגובה שיש לנו משתנה – כל עולמנו מתחיל לעבור תמורה.
 

התייחסות מנטלית:
שלבים מקדימים למדיטציה:
ווידוי. כל מי שניסה אי פעם למדוט ברצינות יגלה חיש קל שכל עוד יש דבר המעיב על המצפון, דבר זה יהווה מכשול למדיטציה. מטרת שלב זה היא לסלק מכשולים מעין אלו, על ידי התבוננות פנימית והתוודות. וידוי מעין זה המלווה בחרטה על המעשה והחלטה לחדול ממנו, כוחו רב בטיהור התודעה לפני מדיטציה.
 

נמשיך ונתרגל את הלקיחה ונבנה את השלבים המקדימים. פרקים קודמים מכילים פירוט על אותם השלבים שכבר נלמדו. מומלץ בתחילה להקדיש יותר זמן לשלבים המקדימים – הם יוצרים בסיס נפלא להצלחת המדיטציה.

שבו בנוח, ללא תזוזה, והקפידו על גו ישר.

פיתוח ריכוז: התמקדו בנקודה בכניסה לנחיריים, ושימו לב לתחושה של מעבר האוויר פנימה והחוצה. סיפרו עשר נשימות, החל בנשיפה. במידה שדעתכם הוסחה, התחילו לספור מהתחלה.

הליכה למקלט: לכו בלבכם למקלט בתרגול רוחני, בדרך הרוחנית. לכו למקלט לישויות מוארות שרכשו ופיתחו חמלה וחוכמה מדהימה, ויכולת להדריך אותנו. לכו למקלט בחכמה הנשגבה שתפתחו בלבכם.
צרו מוטיבציה של חמלה: חישבו על אדם שמוכר ויקר ללבכם, שמתמודד עם קושי, ושהנכם רוצים לעזור לו. צרו כוונה בלבכם לעזור להם במצוקתם.

הזמנת הלאמה: הזמינו אליכם ישות קדושה, שמסמלת בשבילכם סגולות נעלות של חמלה, חכמה ואהבה. בדמיונכם, עשו אותם יפהפיים וצעירים, מושלמים חיצונית ופנימית, עתירי סגולות נעלות. דמו שהם עשויים מקרני אור זוהרות, חסרי משקל.

קידה מנטלית: התמקדו באחת או יותר מתכונותיהם הנשגבות, של חכמה נשגבה, אהבה נשגבה לכל חי וללא תנאי, חמלה חובקת כל, וכו', והעריצו בלבכם תכונות אלו של הלאמה.

מנחה מנטלית: הגישו למורה מנחה שתענג את חושיהם: דבר יפה, שקיעת שמש, צלילים וריחות נעימים, פרחים, קטורת, בגד נאה – כיד הדמיון השורה עליכם. תנו בשפע, ודאגו לערוך ולהגיש מנחתכם כיאות. ראו את דמות המורה מקבלת את מנחתכם ברצון!

ווידוי: חשבו על דבר מה שעשיתם, אמרתם, או אפילו חשבתם בלבכם, ושאינכם גאים בו. דבר שהיה בו משום פגיעה בזולת, ולו במחשבה. התוודו על דבר זה כעת, בפני דמות הלאמה הקדושה, וסלקו זאת מתודעתכם..
 

חיזרו שוב על "לקיחת כאב" כפי שפורט בפרק 6.

שלבים מסיימים:

בקשו מהלאמה להישאר אתכם: התמקדו בדמות הלאמה. בקשו מהם שיבואו אליכם, וראו אותם נענים בשמחה. הם קטֵנים ומתרוממים באויר ונוחתים על קדקדכם, פונים בכיוון שאתם פונים, גולשים ברכות אל הכרית הקטיפתית שבלבכם. הם יושבים שם, קורנים, זוהרים, מאוד שמחים להיות אתכם ואוהבים אתכם עד בלי די, מוכנים לעזור לכם כפי שנדרש.

הקדשה: הקדישו את הברכה שהבאתם על עצמכם בעצם המדיטציה הזו לאדם שלפניכם, שאת מצוקתו שאפתם להקל.

לאט, לאט, פקחו את העיניים.

להקלטות משעורים שלימדה לאמה דבורה-הלה על מדיטציית הטונג לן לחץ כאן