|
התרגול של הגשת מנחת המנדלה מאוד מקובל במסורת הטיבטית, ומטרתו היא לצבור חסד. אנו מגישים מנחה של עולם שלם על כל אוצרותיו, תוך שאנו מדמים אותו בעיני רוחנו כגן עדן מואר, דבר שמביא לצבירת חסד מעבר לכל אומדן. המהות של מה שאנו מגישים היא עצם חיינו, רכושנו, וכל החסד והמעשים הטובים שאנו ושאר היצורים עשינו, או עושים, או נעשה בעתיד.
האובייקט האולטימטיבי שלו אנו מגישים את המנחה הוא הלאמה שלנו וישויות קדושות שמקיפות אותו/ה. אנו מגישים להם את המנחה עם רגשות עמוקים של תודה על חסדם העצום עימנו, חסד שבזכותו נוכל אנו עצמנו לחסל את כל סבלנו, למצוא אושר בר קיימא ולהשיג הארה שלמה של הבודהה. תחושת התודה העמוקה והכנה פותחת את ליבנו, ומאפשרת לחוכמתם לבוא אלינו ולברך אותנו.
אם אנו מגישים מנחה זאת מתוך כבוד עמוק, שמחה, ובאמונה בלתי מעורערת בהם, ישויות אלו מצדן יקבלו את המנחה שלנו בשמחה גדולה, וזה יאפשר לנו להשלים את איסוף המכלולים של חסד ושל חוכמה.
|
