בתרבות הטיבטית אנשים מרגישים חוב גדול לאמם, ומחפשים להיטיב עמה ככל יכולתם. והם אומרים יותר מזה: לא רק האמא בגלגול הזה, אלא כל אחד ואחת שאנו פוגשים, כולם הספיקו להיות אמא שלנו. ולא רק פעם אחת, כי אם אינספור פעמים. וכי מתי מפסיקה אמא להיות אמא? האם בתום הלידה? האם עם מותה? אם תהרהרו בכך רגע תראו ש"אמא נשארת אמא". אם כך, כל היצורים לא רק שהיו פעם אמא שלי – הם כולם אימהות שלי ממש ברגע זה! ולכן הם כולם ראויים לאותו היחס שאנו נותנים לאמנו הנוכחית. ועל כן אומר הלאמה:

עזרני לראות שהוקרת האימהות, והכוונה להביאן לאושר,
מהווים שער עבורי לפתח מעלות נשגבות לאין שיעור.

עוד הוא אומר: האהבה הזאת (שבפרק הרביעי קראנו לה Jampa או Maitri), הכוונה הזו להביא את היצורים למצב של אושר, תביא לסגולות נעלות לאין שיעור. מדוע? בגלל כל מה שתארנו בפרק הקודם על הזרעים הקארמיים והתוצאות שהם מניבים. כל רגע של כוונה שיש לי להביא את היצורים לאושר מותיר רישום בתודעתי שהולך ומתגבר, וכאשר רישומים אלו יבשילו יהיה הפרי דומה באופיו לזרע שזרעתי. זרע זה של אהבה עצומה לבריות-אמהות יביא לא רק לכך שהעולם יחזיר לי אהבה רבה (ראו פרק 7) אלא גם יכולתי לאהוב ולחמול תלך ותתעצם, ותפתח בי מעלות נשגבות לאין שיעור, בדיוק כמו אותן הסגולות שאנו פוגשים אצל המורים הקדושים שלנו.

הלאמות אומרים לנו שעצם זה שאנחנו פוגשים מורים קדושים שכאלה, זוהי הבשלה של זרעים אלו של אהבתנו. על פי החוק השלישי של הקארמה שמנינו ב פרק הקודם, אין תוצאה שאין לה סיבה. רק לאחר שאדם תרגל לאורך זמן ומימש את הדברים הנעלים האלה בלבו, הוא יכול לפגוש מורה רוחני שאותו הוא מוקיר ומכבד.

אין זה נכון שהמורים חייבים לבוא מהודו או טיבט, או מארץ רחוקה אחרת; הם אינם חייבים לעטות גלימות, ואין צורה מסוימת וקבועה שבה הם אמורים להופיע. הטיבטים אומרים שהמורה נמשך לתלמיד שבלבו הבשילו זרעי האהבה, כמו שדבורה נמשכת אל הצוף. ומה פירושו? התלמיד מתחיל לראות מורה היכן שהוא לא ראה מורה קודם. ייתכן אפילו שהמורה היה לידו כל הזמן, אבל הוא לא השכיל לזהותו, כל עוד לא הבשילו זרעי האהבה.

הבה נפנה אם כך לתרגול שיזרע זרעי אושר אלו בלבנו.
 

ויתור על ריבוי עיסוקים: רובנו מנהלים אורח חיים מאוד עסוק: הרבה עשייה, הרבה פרוייקטים, הרבה שיחות טלפון, הרבה מערכות יחסים וכן הלאה. חשוב לזכור שאנחנו מתיישבים על כרית המדיטציה עם אותה התודעה שמלווה אותנו במשך היום, ואם זו מאד עסוקה, לא יהיה בה מספיק פנאי כדי לפתח ריכוז מדיטטיבי, וענייני היומיום ימשיכו להטרידנו גם על הכרית. ועל כן סייג להצלחת התרגול המדיטטיבי הוא לצמצם באופן מודע ונבון את טווח העיסוקים שלנו ולהותיר רק את החשובים ביותר, אלו שברכתם מרובה יותר. כמו כן יהיה טוב לבחון את מערכות היחסים שלנו, ולראות אם יש כאלו שאינן מועילות לא לנו ולא לזולת, או שאיננו לומדים מהן דבר. אלו מהוות נטל יקר על חיינו החולפים ביעף, ועלולות להפריע בדרכנו הרוחנית.

שלבים תומכים במדיטציה:
הפצרה בלאמה ללמד: הצלחת התרגול הרוחני תלויה לחלוטין במורה הרוחני. כפי שתיארנו לעיל, הופעתו של מורה רוחני בחיינו היא מאורע נדיר, הבשלה קארמית של חסד רב שצברנו במעשינו בעולם ובמחשבתנו (בחיים אלו ובקודמים). על מנת להמשיך וליהנות מן הלימוד הקדוש והמשחרר של מורינו, עלינו להמשיך ולזרוע ביתר שאת את הזרעים הקארמיים לכך, וזוהי המטרה של שלב מוקדם זה. הפצרה במורים ללמדנו מהווה גם סיבה קארמית להשגת תובנות במדיטציה עצמה! כך שלמתרגל הנבון זהו שלב עיקרי וחשוב בתרגול. חשוב להבין שככל שתעמיק הבנתנו בדבר ריקותנו (הפוטנציאל שלנו להשתנות), ריקותום של המורים (אנחנו יצרנו אותם, בחסדנו), ואופן הפעולה של קארמה, כך תתעצם הקארמה שנזרעת על ידי תחינה זו בלבנו.

נמשיך לתרגל את לקיחת הכאב ולהוסיף נדבכים חשובים לשלבים המקדימים. אלו יוצרים בסיס נפלא להצלחת המדיטציה, ובעלי ערך רב בפני עצמם. פירוט על השלבים שכבר נלמדו תוכלו למצוא בפרקים הקודמים.

שבו בנוח, ללא תזוזה, והקפידו על גו ישר.
 

פיתוח ריכוז: התמקדו בנקודה בכניסה לנחיריים, ושימו לב לתחושה של מעבר האוויר פנימה והחוצה. סיפרו עשר נשימות, החל בנשיפה. במידה ודעתכם הוסחה, התחילו לספור מהתחלה.

הליכה למקלט: לכו בלבכם למקלט בדרך הרוחנית; בישויות מוארות שרכשו ופיתחו חמלה וחוכמה מדהימה בליבן, ויכולת להדריך אותנו. ובחכמה הנשגבה שתפתחו אתם בלבכם.

מוטיבציה של חמלה: צרו כוונה בלבכם לעזור לאותו אדם יקר ללבכם, שהנכם רוצים לעזור לו/לה במצוקתם.

הזמנת הלאמה: הזמינו אליכם ישות קדושה, שמסמלת בשבילכם סגולות נעלות של חמלה, חוכמה ואהבה. בדמיונכם, ראו אותם יפים וזוהרים, עתירי סגולות נעלות.

קידה מנטלית: התמקדו באחת או יותר מתכונותיהם הנשגבות, של חכמה נשגבה, אהבה נשגבה לכל חי וללא תנאי, חמלה חובקת כל, וכו', והעריצו תכונה זו בלבכם.

מנחה מנטלית: הגישו למורה מנחה שתענג את חושיו: דבר יפה, שקיעת שמש, צלילים וריחות נעימים, פרחים, קטורת, בגד נאה. תנו בשפע ודאגו לערוך ולהגיש מנחתכם כיאות. ראו את המורה מקבל/ת את מנחתכם ברצון!

וידוי: חשבו על מעשה, אמירה, או מחשבה, שאינכם גאים בהם, שהיה בהם משום פגיעה בזולת. התוודו על דבר זה כעת, בפני הדמות הקדושה של הלאמה וסלקו זאת מתודעתכם.

שמחה: היזכרו בדבר מה חיובי שעשיתם או אמרתם או חשבתם, או במעשה טוב שראיתם שמישהו אחר עושה, ושמחו בכך. זה יכול להיות כל אדם, או שתוכלו להתמקד במעשיהם הקדושים של צדיקי העולם.

הפצרה בלאמות ללמדנו: פנו אל הדמות הקדושה של הלאמה שהזמנתם אליכם, ובקשו ממנה להעתיר עליכם לימוד שיביא תובנות בלבכם, ויביא להגשמת כל מטרותיכם בדרך הרוחנית. חשוב שתחינה זו אל הלאמה תבוא מעומק הלב, על מנת שתותיר רישום חזק בלבכם.
 

חיזרו שוב על "לקיחת כאב" כפי שפורט בפרק 6.

שלבים מסיימים:

בקשו מהלאמה להישאר אתכם: פנו אל דמות הלאמה. בקשו שתבוא אליכם. ראו אותה נענית בשמחה. נוחתת על קדקדכם וגולשת ברכות אל הכס שהכנתם לה בלבכם. שם היא יושבת, זוהרת, שמחה להיות אתכם ואוהבת אתכם עד בלי די.

הקדשה: הקדישו את הברכה של המדיטציה הזו לאדם שלפניכם, שאת מצוקתו שאפתם להקל.
לאט, לאט, פקחו את העיניים.


בפרק הבא: האויבים.

להקלטות משעורים שלימדה לאמה דבורה-הלה על מדיטציית הטונג לן לחץ כאן