בפרק 9 דנו ב-Tsur Tong, ה"קולטים", אלה שתופסים את המציאות כחיצונית להם, שזה כמעט כל האנשים. אנחנו תופסים את הדברים שקורים לנו כתלויים בגורמים חיצוניים, באופן שהוא בלתי בנו. אפילו השפה שלנו היא כזו. אנו אומרים 'אבדו לי המפתחות', כאילו שהמפתחות עשו זאת בעצמם. אין ספק שהשפה שלנו והאופן שבו אנו מתבטאים מעידים גם על האופן שבו אנו חושבים, ואשר לפי טענתינו הוא שגוי לחלוטין.

הזכרנו גם את הישויות שקראנו להם Pak Pa בטיבטית, או Arya בסנסקריט, אותם אנשים שראו בעקבות מדיטציה מאוד עמוקה את הריקות של עצמם ושל עולמם: את העובדה שהוא נעדר כל תכונה להיות כך או אחרת מצד עצמו, מלבד מה שאנו משליכים מתוך תודעתנו (שגם היא עצמה השלכה!). הבנה זו סוללת את דרכם להתמיר את עצמם ואת עולמם, ולהגיע להארה. חוויה ישירה זו היא מאורע נדיר, פרי של תרגול רוחני מעמיק וחסד רב. אלא שגם אדם שטרם התנסה בה באופן ישיר, אם הוא או היא מבינים דברים אלו היטב באופן אינטלקטואלי ומתחילים ליישמם בהתנהגותם, בדבריהם ובמחשבתם, עולמם מתחיל להשתנות. בהדרגה מתחיל אדם זה, בתהליך מודע ומכוון, לזרוע זרעים טובים, ומפסיק לזרוע זרעים בלתי רצויים ובהתאמה, עולמו משתנה.

תהליך זה לוקח זמן! הידע שתיארתי, במידה והוא מופנם, הוא תרופה שעובדת במאה אחוז של המקרים, אולם צריך לתת לכך זמן. אם תתַרגלו לאורך זמן ובהתמדה, מובטח שינוי.

מה זה אומר באופן פרקטי? מה לעשות עם הבוס שצועק עלי על לא עוול בכפי? האם עלי להזמינו לכוס קפה ולהעמיד אותו על טעותו? אתם יכולים לנסות. הסיכוי שזה יצליח אינו מובטח. במידה וזה עובד, זה עובד בגלל שההשלכה שלכם שזה ישתנה כבר מבשילה, ואם אין לכם השלכה כזו, אם אין קארמה שונה שמוכנה להבשיל, הרי שזה לא משנה בכמה כוסות קפה תכבדו אותו – הוא ימשיך בשלו. כי שינוי של ממש, בר קיימא, יכול לבוא אך ורק מתוך השלכה שלכם, וזו תשתנה רק אם יחול שינוי בזרעים הקארמיים שמבשילים, וזהו כאמור תהליך הדרגתי.

כשמתרגלים בהתמדה מובטח שינוי. תחילה יורגש שינוי "סביר", שנראה שיכול היה לקרות לכל אחד. כשמעמיקים בתרגול מופיעים שינויים משמעותיים יותר ויותר. ואז גם קורים נסים.

כיצד אם כן נוכל לזרז את תהליך ההבשלה? כל רישום קארמי כולל גם אינפורמציה על אופיו של המעשה, מהות האובייקט שכלפיו פעלנו, הכוונה מאחורי המעשה, עוצמת המעשה, עוצמת הרגש שהתלווה למעשה, האם השלמנו את המעשה, האם לקחנו עליו אחריות, עם איזו מידה של מודעות הוא נעשה, האם אנו נוהגים לעשותו באופן קבוע, וכו' וכו'.

זמן ההבשלה של קארמה נקבע גם, במידה רבה, לפי מידת ההבנה שלנו את נושא הקארמה והריקות. ככל שאנחנו מבינים את הריקות ברמה יותר התנסותית כך הולך ומתקצר משך הזמן שלוקח לקארמה להבשיל.

כל הגורמים הנ"ל משפיעים על "מקומו בתור להמראה" של הזרע הקרמי, ועל המועד והעוצמה של הבשלתו. למשל, ככל שהאובייקט עוצמתי יותר (מישהו שעזר לנו, במיוחד בדרכנו הרוחנית, או מישהו שמאוד סובל), או ככל שהכוונה שלנו בביצוע המעשה טהורה יותר (לעזור לברואים) או ככל שהרגש המלווה חזק יותר (המעשה נעשה באהבה ומסירות גדולה, או חלילה תוך כעס רב) כך תזורז הבשלתו ועוצמתו.
 

במדיטציה זו אנחנו מפתחים במודע רגשות של אהבה וחמלה לזולת, גם אם לא אהבנו אותם קודם. (ההנחייה עד כה היתה למדוט על אנשים אהובים עלינו, אך בהמשך נעשה גם טונג לן על אנשים שאנו פחות אוהבים). אם תתחילו במהלך המדיטציה לפתח כלפי אותם אנשים באופן מכוון רגשות של אהבה וחמלה, אפילו אם זה ירגיש בתחילה מלאכותי ומעושה, ואם תתמידו לעשות זאת תוך רגש עז, בכוונה עמוקה - תיווכחו שהאדם הזה ישתנה. הוא יופיע בפניכם אחרת. ולא רק זאת אלא שגם תמצאו את עצמכם בסביבה ובעולם שהוא יותר רך, יותר חומל, יותר אוהב, ופחות אלים.

איך זה שהוא או היא משתנים? מה קרה להם?

שום דבר.

התודעה שלכם השתנתה.

התודעה שלכם היא שיצרה את הדימוי שלהם כלא נחמדים. כעת, כתוצאה מהמדיטציה, ההשלכה שלכם השתנתה, ואז זה מופיע כאילו שזה קרה שם בחוץ, ואתם אומרים: 'הם השתנו, הם השתפרו, הם נראים יותר טוב, הם מתנהגים יותר יפה', או מה שזה לא יהיה. וזה ייראה לכם ממשי, כאילו שזה קרה "שם". לפי התפיסה הבודהיסטית זהו האופן היחיד שבו ניתן לשנות את המציאות. אין שום דרך של ממש לשנות את המציאות מבחוץ.

אולם יש לזכור שהתוצאות לעולם לא יבואו ברגע זה. נחוץ זמן הבשלה. זו הסיבה שמחייבת אותנו להתמיד בתרגול שוב ושוב בטרם נראה תוצאות. זו הסיבה שהזמנת הבוס הכועס לכוס קפה אינה מבטיחה דבר, ותוצאתה אקראית. משום שהתוצאה נקבעת על ידי הקארמה שלנו מן העבר.

ישנן חומות עבות של בורות שמקיפות את התודעה שלנו ואת הלב שלנו. עם הרבה הרבה חסד, ובהדרגה, נפרץ איזשהו סדק בחומה ומופיעים מורֶה או מורָה. אלא שאם ניקח בחשבון את כל האמור לעיל נבין שמורים אלו לא באים מבחוץ. גם הם השלכה שלנו. הם השלכה של הקארמה הטהורה ביותר שיכולה להבשיל עבורנו במצב הנוכחי של תודעתנו. ואת הקארמה הזו אנו שואפים להעצים ככל יכולתנו.
 

מבין הגורמים המשפיעים על מהירות הבשלתה של קארמה החשוב ביותר הוא האובייקט, וראש וראשון בין אלה הוא המורה הרוחני. זאת בשל החסד הבל יתואר שהוא או היא עושים עמנו, בהדריכם אותנו לחסל את סבלנו אנו ואת סבלם של כל האנשים בעולמנו. המתרגל הנבון יחפש דרכים להעצים ולזרז את הבשלת תרגולו, וייעזר לשם כך במורה. חלק ניכר מן השלבים המקדימים למדיטציה (ראו פרק 13 ופרקים שקדמו לו) מטרתם להעצים את הקארמה של המדיטציה שלנו תוך היעזרות בכוחו של מורה. אנו עושים זאת גם בשלבים המסיימים של המדיטציה. באחד מהם אנחנו מתפללים לחייו הארוכים של המורֶה או המורָה, ובכך זורעים את הקארמה לאריכות ימיהם.

מסופר על הבודהא כי בשעה שהוא עמד לעזוב את העולם, הוא נתן רמזים על כך לתלמידיו, וביניהם התלמיד המהולל אננדה, שהיה מאוד קרוב אליו. אננדה והתלמידים האחרים מאוד התעצבו על כך שמורם האהוב עומד לעזוב את העולם, אך לא עלה בדעתם לבקש ממנו להישאר. וכפי שכתוב בכתובים, זו הסיבה שהוא עזב אותם, כי הם לא ביקשו ממנו להישאר. המורה לא בא מבחוץ. הוא ריק. הוא ריק מלהיות מורה מצד עצמו. הוא ריק מלהיות ישות קדושה מצד עצמה, בדיוק כמו שאדם המטיח בי עלבון הוא ריק מלהיות אדם רע מצד עצמו אלא הוא כולו פרי השלכה שלי. כך גם המורים. הם השלכה של תודעתי כתוצאה מקארמה שנצברה בעקבות הרבה מאוד חסד שעשיתי בעולם.
לכן אנחנו מתפללים אליהם ומכבדים אותם במיני כיבודים. זה לא בגלל שהם צריכים את זה. הם לא. זה אנחנו שרוצים אותם על ידינו. אנחנו שרוצים את הקארמה שתאפשר לנו להיות מסוגלים לראות אותם. לכן במדיטציה אנחנו מתפללים שהם ישארו איתנו, ובכך מקרבים אותם אלינו.

כל הפרטים במדיטציית הטונג לן מבוססים על ההבנה של המשחק המדהים של קארמה וריקות, והאופן שאלה יוצרים את עולמנו: הזרעים הקארמיים שאנו זורעים על ידי ההתנהגות, הדיבור והמחשבות שלנו, והעובדה שהדברים מצד עצמם ריקים מכל משמעות משלהם, ואין להם שום טבע עצמי, לא לטוב ולא לרע.

הבודהא ריק, המורים הקדושים ריקים, הבוסים הצועקים ריקים, המחבלים ריקים, הקטיושות ריקות, כל הדברים האלה, מאלף עד תו, אין להם שום טבע מלבד מה שאנחנו משליכים על "מסך" שהוא ריק, נייטרלי לחלוטין. המסך הזה הוא פוטנציאל טהור ואנחנו יוצקים לתוכו את המשמעות. איך? במעשינו כלפי הזולת. בחסד שאנחנו עושים בעולם.

אסיים במספר שאלות שנשאלתי לגבי המדיטציה, ואשתדל לענות על שאלות נוספות בפרקים הבאים.

1. האם אני יכולה להזיק לעצמי בכל שאני לוקחת על עצמי את סבלו של הזולת במדיטציה?
צריך וחשוב שתהיה לנו הנכונות "להכניס" את סבלו של הזולת אל קרבנו. הרבה פעמים יש רתיעה, וזה טוב לנסות ולהתגבר על הרתיעה ובכל זאת לעשות זאת. זה מה שמגדיל את החמלה, פותח את הלב לכאב הזולת, זה מה שישנה את חיינו. זה מה שזורע את הקארמה שתאפשר לנו להשליך עולם יותר טוב, עולם יותר אוהב. באופן שבו אנו מלמדים טונג לן כאן, איננו משאירים את החומר השחור והדביק אצלנו. אנחנו מכלים אותו עם הלהבה המסמלת את האנוכיות שלנו, ובכך הורגים שתי ציפורים במכה אחת, על ידי כך שאנו גם יוצרים נוגדנים לאנוכיות שלנו, שהיא שורש כל הרע.

2. מה לגבי המצב של "צדיק ורע לו ורשע וטוב לו"?
"צדיק ורע לו" – הוא עכשיו פועל וחי וחושב כצדיק, אבל קארמות שליליות מן העבר עדיין ממשיכות להבשיל. אז במידה ורע לו, אלו זרעי העבר שלו שעדיין מתבטאים, בעוד הוא עכשיו זורע זרעים לגן עדן. "רשע וטוב לו" עושה להפך. זרעים טובים מבשילים לו מן העבר, לרוב מגלגול קודם, או אם הוא אדם מבוגר זה יכול להיות מראשית חייו, בעוד שעכשיו הוא זורע זרעים שיגרמו לו לסבול בעתיד.
 

הנשימה מהווה חלק חשוב במדיטצית הטונג לן. אל תנסו לשלוט בנשימה – היא צריכה להיות טבעית. טוב שהיא תהיה רגועה וטוב אם תוכלו, בהדרגה, להשוות את אורך הנשיפה והשאיפה. איך עושים זאת? יש מודטים שנעזרים בפעימות הלב; הם שומעים את פעימות הלב שלהם וסופרים כמה פעימות נכנסות בנשיפה וכמה בשאיפה. אם אתם יכולים להגיע לארבע חמש פעימות, זה טוב. בהמשך אפשר להגדיל מספר זה.
חזרו על המדיטציה שמפורטת בפרק 13.

בפרק הבא: כיצד לעבוד עם קארמה בחיי היומיום.

להקלטות משעורים שלימדה לאמה דבורה-הלה על מדיטציית הטונג לן לחץ כאן