הרוח והמחשבה כרוכים יחדיו - כשאנחנו מתחילים להתחבר לאנרגיות הפנימיות, אנחנו גם משפיעים על המחשבות שלנו. תרגול נכון עם הרוחות הפנימיות, בהדרכת מורה מיומן, יגביר חוכמה, הבנה, חמלה ואהבה, ויפחית מן האגו, וכל זה יקרה באופן אוטומטי. וכך גם להפך: כשאנחנו מטפחים במדיטציה את החמלה ואת האהבה (למשל על ידי תרגול טונג לן, או מדיטציות אחרות), זה מכוון אוטומטית את האנרגיה הרוחנית שלנו. ב'יוגת הלב הטיבטית' אנחנו מתרגלים את שני האלמנטים הללו יחדיו, מה שמגביר לאין ערוך את כוחה ואת האפקטיביות שלה.

על כך מדבר הלאמה באומרו: 'עם המנוף של נתינה ולקיחה הרוכבים על גבי הרוח'. המנוף הוא של הטונג לן, שרוכב הן על הרוח הפנימית והן על הנשימה. זהו סודו של הטונג לן, ועל סוד זה מרמז לנו הלאמה בפסוק שלעיל.

מוטל על כל אחד מאתנו ללמוד להכיר ולכוון אנרגיה פנימית זו, שהיא אנרגיית החיים שלנו, בהדרכת מורה מיומן. ללא תרגול מעמיק זה, נמשיך להזדקן, להתבלות, לחלות ולמות. היוגי שרכש שליטה באמנות מדהימה זו נקרא (בסנסקריט) ג'יוָואן מוּקְטי, כלומר מי שהשתחרר בעודו בחיים. יוגי זה הוא כבר מעבר לחיים ולמוות. הוא או היא "הרגו את המוות". זו המטרה של כל הלימוד הבודהיסטי ושל הטונג לן, ושל כל שיטה רוחנית או יוגית שהיא שלמה, על כל מרכיביה.

ב'סוטרת הלב' אומר הבודהה:

'אין בורות, אין חיסול הבורות וכך הלאה עד היעדר של זקנה ושל מוות והיעדר החיסול של זקנה ושל מוות'.

הבודהה בעצם אומר "אני באתי ללמד אתכם לחסל זקנה ומוות. אבל אם אתם חושבים שיש זקנה ומוות שקיימים מצד עצמם, אתם טועים. זקנה ומוות הם השלכה של מחשבה שגויה, או במילים אחרות: הם תוצאה של אנרגיה פנימית שזורמת במקום הלא נכון. אין למוות קיום אולטימטיבי".
כלומר ניתן לומר שהזקנה והמוות, כמו כל תופעה אחרת, הם ריקים. כך גם החיסול של זקנה ושל מוות. גם הוא ריק, ולכן אפשרי.

בל נטעה - לא מדובר בלהיות זקן לנצח. מדובר בהשגת העונג הנשגב של הבודהה. מדובר בגוף שמימי זוהר של מלאך, בתודעה כל-יודעת ובחמלה אינסופית, ביכולת לעזור לכל היצורים בו-זמנית. בעונג בלתי פוסק ויכולת להביא את כל האחרים לשם. וכי מה עוד תרצו?

זה מה שהבודהה לימד. הוא לא לימד במשך 50 שנה רק כדי שנדע כיצד להפיג מתחים במדיטציה. זוהי תוצאת לוואי נחמדה, אבל זאת לא המטרה. מטרתו היתה רדיקלית לגמרי.

התרגול שאנו מלמדים כאן הוא חלק מאוד חשוב מלימוד מדהים זה. עצם הפיתוח של החמלה והאהבה למידות המכסימליות מכוון באופן אוטומטי את האנרגיה למקומות הנכונים, ובאופן אוטומטי מתפתחת החוכמה.
 

כל עוד יש בנו בורות, אנוכיות, קנאה וטינה אנחנו אוטומטית חונקים את הרוחות שעליהן רוכבות החמלה והחוכמה, ולהפך; ככל שגוברות החמלה, האהבה והחוכמה בלבנו, כך ילכו ויפחתו הרגשות השליליים הללו ויפחתו הנגעים הרוחניים העוכרים את אושרנו. האחד בא על חשבון השני, ואין הם יכולים לדור בתודעתנו בו-זמנית. לא יכולה להיות בתודעתנו קנאה במישהו, ובו-זמנית אהבה ששואפת להעניק לזולת כל מה שטוב, בלי חשבון וללא תנאי.

יוצא אם כן שהתרגול של דבר כל כך פשוט כמו מדיטציית הטונג לן, שמפתחת אהבה ורצון לתת לזולת כל מה שטוב, ולקחת ממנו כל סבל, אוטומטית מחליש את הבורות ומחזק את החוכמה, בגלל ההשפעה שיש למחשבות אלו על האנרגיות הפנימיות. ובכך טמון כוחה המדהים של המדיטציה. החוכמה מתפתחת עקב המדיטציה!

בפרק 17 הזכרנו רמות שונות של חוכמה. הרמה הראשונה היתה חוכמה שבאה מידע שנרכש על ידי קריאה ולימוד. הרמה השנייה היא חוכמה שבאה עקב הרהור ובחינה של מה שנלמד, חוכמה שמתאפשרת על ידי מדיטציה אנליטית.

הרמה השלישית היא חוכמה שבאה עקב מדיטציה, וכאן הכוונה לריכוז מדיטטיבי. זוהי הרמה הגבוהה ביותר של ידע. לאחר שרכשנו, באמצעות תהליכי הבחינה והניתוח, ובאמצעות ההגיון, שכנוע עמוק ברעיונות השונים שלמדנו ובהשקפת העולם שהם מציגים, אנחנו מטמיעים אותם עמוק בלבנו במדיטציה של ריכוז על מסקנות הניתוח שעשינו, או – כפי שעושים במדיטציית הטונג לן - על הרגש העמוק של חמלה שעולה בלבנו.

את תרגול הריכוז המדיטטיבי אנחנו ממשיכים עד לנקודה שבה דברים אלו הופכים לאמת פנימית. בניגוד לרמה הראשונה והשנייה, ידע זה הוא ישיר, חזק ובלתי ניתן לערעור. ברור כמו שמש בצהריים. חמלתו או חוכמתו של אדם שהשיג ריכוז זה היא אמיתית, "חלק מטבעו" - טבועה בכל ישותו. אדם בעל ידע כזה הוא ללא חת. הוא הופך שליט מוחלט על גורלו. הוא מבין לגמרי כיצד ליצור את עולמו ואושרו, בשל הבנתו העמוקה את מנגנון הפעולה של קארמה, ובשל האמצעים של חמלה ואהבה שהטמיע.
 

וזה המקום להפריך שגיאה נפוצה נוספת שרווחת בין תלמידי דהרמה, והיא הדעה שמטרת המדיטציה היא לרוקן את הראש ממחשבות.

אם נחזור ונעיין בתיאור שנתנו בפרק 17 של רמות של חוכמה, נראה שאין קיצורי דרך: כל רמה חייבת להיבנות על קודמתה. למעשה, על פי חוכמתם העמוקה של גדולי חכמי הודו וטיבט (אריָה נגרג'ונה, מאסטר קאמאלשילה, ג'ה צונגקאפה, ורבים אחרים) מדיטציה שאינה מלווה בלימוד חוכמה לא זו בלבד שאינה משחררת מסבל, היא גם עלולה להביא נזק רב לעוסקים בה. אם טרם הובנה לעומקה ההשקפה על האופן שבו קארמה וריקות יוצרים את עולמנו, או שהובנה אך טרם ביררנו את כל הספקות, המדיטציה חסרה את העוצמה האדירה שדרושה כדי לפרוץ את גלגל היגון. מסיבה זו
עיסוק ממושך ומתמיד (הרבה שעות, מדי יום ביומו) במדיטציה שמטרתה "לרוקן את הראש ממחשבות" מאוד לא מומלץ כל עוד לא חווינו ריקות, באמצעות החוכמה שמגיעה מריכוז מדיטטיבי.

עיסוק מעין זה אמנם עשוי להביא לרגיעה עמוקה ולהפחתה ניכרת בנגעים הרוחניים והמתרגל אף עשוי לחשוב שהגיע לנירוונה, אלא שאין בכוחה של מדיטציה כזו לחסל את הנטיות המולדות לנגעים רוחניים, שמקורן בבורות שעימה באנו לעולם. ולכן, למרות הרגיעה הזמנית, מובטח שאדם זה ישוב לסבול במוקדם או במאוחר. למרבה האירוניה, הוא צפוי לסבל רב משום שבעת שהתענג במדיטציה הוא כילה כמויות עצומות של קארמה טובה, מבלי שלמד לחדשה, ועם התכלותה של זו חייב לבוא סבל. יתרה מכך: תרגול כזה של "מדיטציה על כלום" ללא חוכמת הריקות שמתלווה אליו, מהווה סיבה קארמית לקהות שכלית – שכן אנחנו הופכים לדבר שאותו אנו מתרגלים!

אַרְיָה נַגַרג'וּנָה, מגדולי חכמי הבודהיזם שבכל הזמנים, אמר:

אדם שלא ראה ריקות ישירות, לא ניתן כלל לחזות כמה זמן עוד ימשיך לסבול. מכאן הדגש הרב על לימוד נכון של מדיטציה, ועל הלימוד המעמיק של נושא הריקות, בהדרכת מורה מיומן.

מאידך, אין גבול לאושר ולעונג הנשגב והבלתי פוסק שלהם זוכה המתרגל כתוצאה ממדיטציה טובה על שלמות החוכמה - הבנת ריקות בלב מלא אהבה וחמלה (שהיא תוצאה ממדיטציית חמלה כמו הטונג לן), ובהדרכת מורה מיומן. אושר זה בא, בין השאר, מהכוונת האנרגיה הרוחנית בגופנו כתוצאה מן התרגול שתיארנו לעיל.
 

מידה וכבר התקדמתם ואתם מסוגלים להכניס אלמנט נוסף לתרגולכם, אתם מוזמנים לדמיין את הנשימה שלכם כמעין אטרייה שקופה שיוצאת ונכנסת חזרה לגופכם, ובהדרגה נכנסת יותר עמוק פנימה, וגם מגיחה החוצה בכל פעם קצת יותר. התחילו מטווח של כחצי מטר החוצה, ופנימה, והגדילו את המרחק בהדרגה.

את המדיטציה הזאת ניתן לעשות גם בגרסה קצרה, אפילו חמש דקות, בשעה שאתם מחכים לאוטובוס ורואים ילד בוכה, או אדם קשה יום. במקרה זה דלגו על כל השלבים המקדימים, או צמקו אותם לשלב אחד: הזמינו את הלאמה ובקשו ממנו/ה ברכה, ועשו את הטונג לן. שאפו אליכם את מצוקתם ותנו להם שמחה.

אתם יכולים לעשות את זה באוטובוס, בהמתנה לאוטובוס, בקופת חולים, ועם כל אדם: מישהו מתקשה לעלות לאוטובוס, מישהו שנראה לכם יושב עייף מעמל יומו. כל אחד הוא כלי לפתח את האהבה והחמלה שלכם. זה השדה שבו אתם זורעים את הזרעים שכאשר הם ינבטו, אתם תזכו לכל אושר, וגם הם - דרככם.

המשיכו לתרגל טונג לן על עצמכם העתידי, כפי שהוסבר בפרק 16. בקרוב נציג גרסה נוספת של טונג לן..

להקלטות משעורים שלימדה לאמה דבורה-הלה על מדיטציית הטונג לן לחץ כאן