אדם שחיסל כל תוקפנות בקרבו, אינו יכול לפגוש תוקף! בטיבטית אומרים:
 Mi Si Pa – לא ייתכן! לא יכול לצמוח עץ מבלי שנזרע הזרע (ראו דיון בחוקי הקרמה, בפרק 10). אם אין זרע פעיל, "וירוס פעיל" של תוקפנות בלבי, לא יכול אף אחד לבוא להתקיפני. ב'יוגה סוטרה של פטנג'לי', אחד הכתבים העתיקים והידועים של מסורת היוגה, אומר מאסטר פטנג'לי:

במחיצתו של אדם שחיסל כל תוקפנות בלבו, נרגע כל סכסוך.

בסביבה של אדם כזה לא ייתכן סכסוך, כי הוא לא יכול להשליך יותר סכסוך בעולמו. הוא חיסל את הזרעים האלה.

אז מדוע להוקיר את אלה שבאים להתקיפני יותר מחיי? משום שהם אלו שמאפשרים לי לפגוש את הנגעים הרוחניים שהתנחלו להם עמוק בתת-המודע שלי, ואשר גורמים לי להשליך ולפגוש תוקפנות בעולמי, ולהמשיך ולסבול. יוצא שאני צריכה אותם כדי להשלים את מלאכת הטיהור.

מעטים בינינו רואים ונוטלים בעלות על התוקפנות שלנו. אנו נוטים לצייר לעצמנו תמונה ורודה ומחמיאה של עצמנו. את התוקפנות אנו משליכים על אחרים. אז כשבא מישהו ומתקיף אותי, לא רק שהוא מהווה אמצעי עבורי להבשיל קארמה שלילית שאני נושאת בתודעתי (ובכך לכלותה), הוא גם מביא את התוקפנות שלי למודעותי, מעלה אותה על פני השטח, ומשקף לי את תודעתי בראי הריקות. אם אשכיל להבין זאת, ואם אגיב בחוכמה לתוקפנות, הרי שעכשיו אני יכולה להתחיל לשנות את הזרעים ההרסניים האלה; אני יכולה להפעיל תרופת נגד לתוקפנות, וכך בהדרגה, לחסל אותה ולסלקה מתודעתי ומעולמי. שכן האויב האמיתי הוא התוקפנות שלי עצמי. אויב זה התנכל לי וייסר אותי במכאובים לא רק בחיי אלו, כי אם בכל אינספור העידנים שבהם התגלגלתי בעולם היגון. (על המשכיות התודעה תוכלו לקרוא בפרק הקודם). 

הפאנצ'ן לאמה בעצם אומר: העולם והברואים משקפים עבורי את תודעתי, ומאפשרים לי בכך לרכוש את החוכמה שתחזיר את השליטה אלי, וסוף סוף תחסל את סבלי. וזה מאוד מרחיק לכת! אך עד שאגיע למדרגה גבוהה זו, אני זקוקה לברואים על כל תכונותיהם. אינני יכולה להגיע לאושר הנשגב של הבודהא בלעדיהם. ועל כן אוקירם יותר מחיי, גם (ובמיוחד!) אם יקומו להתקיפני.

חשוב לדעת שמדובר כאן בתקופת ביניים, למן הרגע שהבנתי את השקפת העולם של קארמה וריקות כיוצרים את כל עולמי, ועד שתובנה זו מופנמת היטב בתודעתי. בתקופת ביניים זו ימשיכו להבשיל קארמות ישנות שזרעתי, וזו תהיה תקופה של טיהור. קארמה ישנה מבשילה ומתכלה, בעוד אני עושה כמיטב יכולתי שלא לזרוע זרעים שליליים חדשים. תהליך זה יסתיים בסופו של דבר, וככל שהחוכמה מעמיקה, כך קרוב יותר סופו של התהליך.
 

כל שאמרנו לעיל חל ביתר שאת על מורינו הרוחניים. בפרק הקודם קישרנו בין עשיית החסד והופעתם של מורים רוחניים בחיינו. מורינו הרוחניים, ואף כל האיכויות שאנו רואים בהם, כולן פרי השלכה שלנו. כולן, בלי יוצא מהכלל, הטובות והרעות. (ראו גם פרק 8) במידה שאני רואה מורים נהדרים, זו הקארמה שלי שמבשילה. במידה שאני רואה אותם מלאי פגמים, גם זו קארמה שלי שמבשילה. אין מקור אחר למה שמופיע בפני.

מעצם תפקודם, מהווים המורים את הראי הטהור ביותר והנקי ביותר לתודעתנו. אנחנו אלה שמגדירים אותם כמורים, ולכן הם מהווים בשבילנו ראי מאוד נקי. הם אלה שעליהם השלכנו את האספקטים הנעלים ביותר שבנו: חוכמה ותכונות נפלאות - וכשאנחנו פוגשים אצלם פגמים, או אם בא מורה ופוגע בי בהתנהגותו, הרי שהפסוק הנ"ל מקבל משנה תוקף: הנה אדם שראוי לי להוקירו יותר מחיי, כי הוא מציל אותי מסבל רב בהיותו מראה כה נקייה לתודעתי. מחשבה מאד ראדיקלית, אלא שבשלב זה אנו כבר לא מופתעים!

נוסיף כאן שהקארמה של מפגש עם מורים היא שברירית ביותר. מאד קשה לצבור מספיק חסד שיביאם אל חיינו, ומשהופיעו, קשה לשמרם. הם מהווים אובייקט רב עצמה, בשל כוחם להביאנו אל האושר האולטימטיבי ולחסל כל צורה של סבל. משום כך, כל שאנו עושים ביחס למורה רוחני יזרע זרעים שיבשילו במהירות רבה. מתן כבוד, אהבה ושרות למורים הוא הגורם החשוב ביותר בקצב התקדמותנו בדרך, ולהפך: אפילו ארוע קטן של ביקורת או גינוי של מורה רוחני עלולים להבשיל חיש קל ולגרום לנו לאבד מורה זה, ולהוותר אובדי דרך במבוך של דרכנו הרוחנית. ועל כן יש חשיבות יתרה להבנת הקארמה של מציאת מורה, התייחסות נאותה למורה, והבנה נכונה של ה"פגמים" שהם מפגינים: כולם מושלכים מהקארמה שלנו, מכמה היינו טובים עם הברואים-אמהותנו.

בפסוק הבא אומר הפנצ'ן לאמה:

בקיצור ייאמר: הילדים מחפשים אך ורק לעזור לעצמם,
בעוד הנעלים, בעלי הסגולה, פועלים אך ורק לטובת זולתם.
ברכני לראות את הנזק והתועלת הנובעים מכל אלה,
וכן להשכיל ולראות את עצמי וזולתי כשווים, וכן להחליפנו.

מי הם הילדים? הילדים, הם אלה שעוד לא הבינו את החוכמה. הם מי שמכונים גם "צור טונג", מי שרואים את התופעות בעולמם כמופיעות מבחוץ, ומגיבים בהתאם. שגיאה עמוקה זו בהבנת המציאות גורמת לכך שהם ממשיכים לזרוע סבל לעצמם.

ומה הם עושים הילדים? הם מחפשים אך ורק לעזור לעצמם. זה כל העניין! אומר הפנצ'ן לאמה. כמה שנים כבר ניסינו לעזור לעצמנו? והנה אנחנו פה, עדיין עם גוף שמתבלה ומזדקן, עדיין עם מחלות ועדיין במציאות שיש בה תוקפנות וכל סוג של סבל. הנָעלים, הוא אומר, אותם בעלי הסגולה,  Arya ומעלה, פועלים לתועלת הזולת בלבד. הם תפסו את הפרינציפ: את הקארמה זורעים שם! אנו צריכים את הברואים. הברואים הם שדה החסד שבו אנו זורעים את זרעי ההארה שלנו. ואז הוא מבקש:

ברכני לראות את הנזק והתועלת הנובעים מכל אלה.
כלומר לראות את הנזק שבדאגה אנוכית לעצמי ואת התועלת שבעזרה לזולת.
וכן להשכיל ולראות עצמי וזולתי כשווים, וכן להחליפנו.

להחליפנו כאן פירושו: להעדיף אותם על פני. למה להעדיף אותם עלי? לא כי הם יותר חשובים ממני אלא משום שהדרך היחידה שלי יהיה טוב, זה אם אני אדאג שלאחרים יהיה טוב. אין דרך אחרת, אומר הפאנצ'ן לאמה. כלומר לראות את הנזק שבדאגה אנוכית לעצמי ואת התועלת שבעזרה לזולת.
 

ראשית יש לדאוג לריסון התאוות והחושים.

אמרה ידועה בבודהיזם אומרת: "אל תניח לדברים הטובים שבחיים לגזול ממך את הדברים הכי טובים!" מדיטציה מיועדת, בין השאר, ליצור תנאים להתבוננות פנימית מעמיקה, שתביא אותנו, בסופו של דבר, לגן העדן של ההארה. התבוננות פנימית מצריכה ריכוז רב, וכדי להשיגו אנו משתדלים למנוע עד כמה שאפשר הסחות דעת. ואין כמו החושים שלנו כדי לייצר הסחות דעת. החושים הם מעין פתחים שדרכם התודעה פונה החוצה, אל העולם, ונוהה אחר ה"אטרקציות" שהוא מציע (שכולן, בסופו של דבר, השלכות שלנו). אנו מפתחים השתוקקות או דחייה לאובייקטים של החושים, ואלו "גונבות" את דעתנו. על כן, המתרגל הרציני יימנע מלנהות אחר הנאות החושים, וינסה ככל יכולתו למשמע את תודעתו כדי לתמוך במדיטציה. באופן פרקטי זה אומר שאנו שואפים להפחית את החשיבות של הנאות החושים למיניהן: מוזיקה, מסעדות, סרטים, סקס, קוסמטיקה ובשמים, וכו'. ושוב – לא משום שאלו "רעים" – אין בהם כל רע. אך הם לבטח יסיחו את דעתנו מן המדיטציה, ויגזלו זמן חיים יקר ונדיר של תרגול.
 

הפצרה בלאמה להישאר עמנו לבלתי הפרד:

כפי שהסברנו לעיל, הקארמה הקשורה במורה רוחני היא נדירה ושברירית ביותר. קל מאד לאבד מורה רוחני – וללא מורה אין דרך! בהתבסס בהבנה זו של הקארמה ישתדל המתרגל ככל יכולתו לזרוע קארמה שתאפשר לו לשמור על מוריו, עד להשלמת דרכו הרוחנית, וההפצרה במורה להישאר היא אחת הדרכים החשובות לעשות זאת.

שלב זה מסיים את רשימת השלבים המקדימים למדיטציה!
 

נמשיך לתרגל את לקיחת הסבל מן האחר ולהוסיף נדבכים חשובים לשלבים המקדימים – אלו יוצרים בסיס נפלא להצלחת המדיטציה, ובעלי ערך רב בפני עצמם. פירוט על השלבים שכבר נלמדו תוכלו למצוא בפרקים הקודמים.
שבו בנוח, ללא תזוזה, והקפידו על גו ישר.

פיתוח ריכוז: התמקדו בנקודה בכניסה לנחיריים, ושימו לב לתחושה של מעבר האוויר פנימה והחוצה. סיפרו עשר נשימות, החל בנשיפה. במידה שדעתכם הוסחה, התחילו לספור מהתחלה.

הליכה למקלט: לכו בלבכם למקלט בדרך הרוחנית; בישויות מוארות שרכשו ופיתחו חמלה וחוכמה מדהימה בלבן, ויכולת להדריך אותנו. ובחכמה הנשגבה שתפתחו אתם בלבכם.

מוטיבציה של חמלה:  צרו כוונה בלבכם לעזור לאותו אדם יקר ללבכם, שהנכם רוצים לעזור לו/לה במצוקתם.

הזמנת הלאמה: הזמינו אליכם ישות קדושה, שמסמלת בשבילכם סגולות נעלות של חמלה, חכמה ואהבה. בדמיונכם, ראו אותם יפים וזוהרים, עתירי סגולות נעלות לאין שעור.

קידה מנטלית: התמקדו באחת או יותר מתכונותיהם הנשגבות, של חכמה נשגבה, אהבה נשגבה לכל חי וללא תנאי, חמלה חובקת כל, וכו', והעריצו תכונה זו בלבכם.

מנחה מנטלית: הגישו למורה מנחה שתענג את חושיהם: דבר יפה, שקיעת שמש, צלילים וריחות נעימים, פרחים, קטורת, בגד נאה. תנו בשפע, ודאגו לערוך ולהגיש מנחתכם כיאות. ראו את המורה מקבל/ת את מנחתכם ברצון!
וידוי: חשבו על מעשה, אמירה, או מחשבה, שאינכם גאים בו, שהיה בו משום פגיעה בזולת. התוודו על דבר זה כעת, בפני הדמות הקדושה של הלאמה, וסלקו זאת מתודעתכם.

שמחה: היזכרו בדבר מה חיובי שעשיתם או אמרתם או חשבתם, או במעשה טוב שראיתם שמישהו אחר עושה, ושמחו בכך. זה יכול להיות כל אדם, או שתוכלו להתמקד במעשיהם הקדושים של צדיקי העולם.

הפצרה בלאמות שימשיכו ללמדנו: פנו אל דמות הלאמה שלפניכם, ובקשו ממנה להמשיך ולהעתיר עליכם לימוד שיביא תובנות בלבכם, ויביא להגשמת כל מטרותיכם בדרך הרוחנית. עשו זאת מעומק הלב.

הפצרה בלאמה שלא יעזבו אתכם: פנו אל הדמות הקדושה שלפניכם, שבכוחה להוציאכם מכל סבל, ולהביאכם אל האושר של הארה, ובקשו מהם שישארו עמכם ולא יעזבו אתכם.
 

חיזרו על "לקיחת כאבו של הזולת" כפי שפורט בפרק 6
בקשו מהלאמה להישאר אתכם: פנו אל דמות הלאמה. בקשו שתבוא אליכם. ראו אותה נענית בשמחה. קטֵנה ונוחתת על קדקדכם, וגולשת ברכות אל הכס שהכנתם לה בלבכם. שם היא יושבת, זוהרת, שמחה להיות אתכם ואוהבת אתכם עד בלי די.

הקדשה: הקדישו את הברכה של המדיטציה הזו לאדם שלפניכם, שאת מצוקתו שאפתם להקל.

לאט, לאט, פקחו את העיניים.

בפרק הבא: החילופין – התרגול המלא של טונג לן.

להקלטות משעורים שלימדה לאמה דבורה-הלה על מדיטציית הטונג לן לחץ כאן